אני ממש לא יודע מה קורה היום במערכת החינוך בישראל אבל בזמני לימוד תודה היו מתפתחים ללימודי תנך ומגיל 7 ועד 18 היו מפמפמים את אותם הנושאים ואת אותם הפרקים, לא שילדים בני 8 קראו ספר יחזקל אבל כל סיפור וכל פרק היה כבר מוכר בגיל 15 ולמרות שעדיין מדובר בחתיכת ספרות מרשימה מאוד אנחנו […]
אחד הדברים שתמיד הטרידו אותי זה שאתה גדל תחת הרושם שמשהו אחד הוא נכון רק כדי לגלות אחר כך שהוא לגמרי לא, ועוד יותר מטרידה העובדה שלרוב האמונה שמשהו הוא נכון נגזרת ישירות ממה שמבוגרים, הורים, חברים ושאר אנשים אומרים לך – אומרים לך הרבה. והסיפור של גיל ארבעים הוא בדיוק כזה, אז הנה הרבה […]
שנת 1986 היתה שנה של גילויים, ההורמונים עבדו שעות נוספות וגם בגזרת המוסיקה היה חידוש, הגיברת סמנטה פוקס השיקה שיא פרובוקטיבי בו היא מזמינה מישהו לגעת בה כדי להרגיש את הגוף שלו, את הלב שלו פועם לצידה, ומעבר לכל הרומנטיקה הבריטית הזאת היו גם שני שדיים עצומים שמילאו כל פיקסל בתודעה המתרחבת של נער בן […]
את משה הזכרתי בפוסט על המכות בכיתה ז’ גם ציינתי שהוא היה בחור די טוב, היתה לו חוכמת רחוב בתיבול חריפות אוטנטית וכל פעם שראיתי אותו במזדרון לא ידעתי אם זה יגמר כמו פעם בכיתה ז’ או שאני אזכה לקבל איזה הערה מתוחכמת שייקח לי כמה דקות לפענח, בגדול הייתי אחוז אימה מהאיש עד סוף […]
“אם אתה לא מאמין אתה יכול לבדוק, זה כתוב בת’ נך” אלו היו הסימוכין של המורה אייכלר לכל פרט היסטורי, וזה, פחות או יותר, הדבר הכי מטומטם ששמעתי בחיים שלי (ואני משתמש במילים האלו דיטל כי אני כבר חושב על הפוסט שלך) נו באמת, זה היה הפאנץ ליין של גיברת אייכלר, במבטא הייקי הונגרי […]
Watch a YouTube from the creator – Here is link to a page with many photos of the notes.
יש כמה דברים שמבהירים לי, היום, את הזילזול התהומי של בית הספר עירוני אלף בחלק גדול מתלמידיו, אם לא בכולם . אחד מהדברים האלו הם הזכרונות מהשעות המתות של בית הספר, שעות של “חלונות” שבהן לא היה מה לעשות או מורים מחליפים שבאו למלא את מקומם של מורים חולים, עייפים או סתם ברזנים שעת חלון […]
ללכת מכות זה חלק בלתי נפרד מהחיים של ילד בבית ספר יסודי, וגם בתיכון (למרות שאז זה כבר מתחיל להיות מסוכן)(וגם כואב) וגם לי יש זכרונות קטנים מקרבות קצרים שניהלתי עם חברים לאורך הזמן, אני חושב שהפעם הראשונה שממש הלכתי מכות היתה עם גלעד שור בכיתה ג’ או אולי ד’ והמזל שלי היה שהוא עוד […]
שלשת הטנורים של ספרי הלימודים שלי היו זרח (בצפון) מוניה (במזרח) ומודי (ממש מתחת לביית שלי…) ושלשתם היו שונים אחד מהשני לחלוטין, ורק כדי להוסיף צבע לעיניין היה גם את ווילי שהיה השוליה של מוניה, והיה מוכר בעיקר בזכות ה”אני לא מוניה, אני ווילי” שהיה אומר לילדים מציקים שביקשו ממנו דברים תחת השם מוניה. מודי […]