דמעות, יזע והרבה חשק – המסיבות של עמי

הימים ימי כיתה ח’ ומפלס ההורמונים מאיים למחוץ כל זכר להתנהגות הגיונית. באותו הזמן ממש חברנו עמי גרוס הציע את ביתו למסיבות שישי לוהטות שלא רק אני זוכר בתור השקת המסע המיני המופלא שכולנו עברנו, ואם צריך להודות למישהו צריך זה להיות בראש ובראשונה עמי, אבל גם ליהודית וגם לספסלים האחוריים במגרש של בית הספר היובל צריך לתת קרדיט. כל אלו שיחקו תפקיד מכריע בהתבגרות שלנו

Just to set the tone and get in the mood…

מסיבות יום שישי בשנת 1984-5 היו עירוב של התבגרות וילדות, מצד אחד היה שולחן עירום עם כמה צלחות פלסטיק מלאות במבה וביסלי, קנקן מיץ ותפאורה שליוותה אותי עוד מהימים של המסיבות בבר-כוכבא (אחריהן, ביום ראשון, היו מחכות כמה בנות מחוץ לשער בית ספר ובודקות את רמת ההתלהבות שלי “היא ממש מחבבת אותך – אתה אוהב אותה?” ושאלות כאלו) הכל היה כמעט זהה לגיל 10, אבל זה כבר לא היה אותו הדבר

קודם כל כי גדלנו, והבנות נוטות לגדול יותר מהבנים, והבנים נוטים להתפעל מהגדילה הזאת. והמפגש בין שני המינים היה מתוח ורגיש

והאלכוהול, בצורתו הרכה, גם הגיע אלינו, הלובריקנט הסוציאלי הנפלא, וזה שאפשר היה לעשות בו שימוש כדי להדגים את מידת הגבריות של ילד בן 14-15

אז היינו יושבים, ערמה של בנים על ספה משולשת ומשוחחים באגביות מוחלטת על החיים, והבנות הסתודדו להן ודיברו על אלוהים יודע מה, עד שסוף סוף מישהו העז והתחלנו את מה שבאנו בשבילו, את מה שקנינו דיאודורנט אולד ספייס בשבילו, הפאקו ראבאן שדפקנו לאבא היה מריח עד מחוץ למרפסת ולרחוב והסטיילינג שלנו היה מוקפד לפי הקבוצה שהשתייכנו אליה, כך אני הייתי תוחב את המכנסיים לתוך הנעלי ההתעמלות – זכר למנהג אמריקאי של אותה תקופה, הבנות במכנסיים רחבים שאם היינו גרים במדינה עם יותר רוח היו פשוט פורשות כנפיים ועפות איתם, וחולצות יום שישי יפות, כל כך הרבה הכנות לכל כך מעט אקשן

היינו מקפצצים קצת עם איזה מוזיקה לקלילה אבל הפוקוס היה שמור לריקוד הצמוד, הסלוא, ושם לא היה מקום לטעויות, השעון דפק וכמה שהצלחת להשיג בזמן הריקוד זה כל מה שהיה לך ללכת הביתה איתו, ואם נסחפת אז היה סיכוי שבת הזוג שלך תחתוך לך באמצע הריקוד – שזה לא רק מביך אלא פוגע ישירות במוניטין שלך, ומוניטין בגיל 15 זה כמעט כל מה שיש לך להציע, מה גם שכולנו עברנו מאחד לשניה כל הזמן

אני (מודה) הייתי מתמקד בעיקר בחלק האחורי, האנטומיה של האישה היממה אותי (עדיין אותו אפקט דרך אגב) ולא הייתי יכול להביא את עצמי לשלוח יד ישר אל החזה (מה שהיה כמעט השיא של כל התאוות שלי) כך שנפלה החלטה וחיפשתי בעיקר את גבולות הסיבולת של חברותי לכיתה באיזור הישבן, והיו ישבנים נפלאים בכיתה שלי. זה גם הזמן להודות לכל הבנות שהיו באותן מסיבות, נשים אמיצות ואוהבות שספגו כל כך הרבה רגעים מביכים מידיהם של בנים מבולבלים ומוכי חרמנות, צדיקות אמיתיות וחסודות (טוב, אולי לא חסודות) אני לא הייתי מבין מה הן מחפשות במסיבות האלו, היה לי ברור מה אני מחפש אבל למה להן לבוא לשם פשוט נראה לי כמו טעות שלהן  ומזל גדול שלי ושל הבנים האחרים

וככה היינו מתנדנדים אל תוך הלילה, עוד ריקוד צמוד ועוד אחד, מקפידים לא לרקוד יותר מדי פעמים עם איתו שותף, שלא יתחילו לדבר חלילה, ומדי פעם מישהו היה מגיח מהחושך בהתרגשות ומספר שזאת התנשקה עם זה וזאת נתנה להוא להכניס לה יד לחולצה, וכל מה שאני עשיתי היה לחזק את אחיזתי בישבן, כבר אז ידעתי שעדיף תחת בטוח מפוטנציאל לשד

וקבלו עוד אחד, שדיבר ישר אל הלב, וגם חשבנו שאף אחד מהגדולים לא מבין על מה השיר מדבר