בחטיבת הביניים היו כל מני ילדים שהופיע בבית הספר ואחר כך כבר לא, אין לי מושג איך הם באו ולאן הם נעלמו, אבל לא ממש הצטערתי שהם לא חזרו כי חלקם הילך אימיים עלי, והייתי משוכנע שלאורך זמן הם יבחינו בי ויכו בי ללא רחם, אחד מהם היה יוצא לבלות ביום שישי עם מחבט בייסבול, והאגדה אומרת שיום אלד הוא וארבעה מחבריו חיכו לכל היוצאים ממסיבה בגמנסיה הרצליה ודפקו שם מכות רצח לכולם, אז בטח תבינו שהעדפתי שהילדים האלו יהיו במקומות אחרים ולא אצלי בבית ספר
אבל היה אחד, שלא שמחתי שנעלם, אפילו הצטערתי, כי הוא היה פורץ דרך, מחדש ובדרכו האטומה גם אמיץ. היה זה רוני אבוספין, אניגמה אסופה בתוך ילד רזה וגבוה, עם שפמפם התבגרות דקיק ודיבור איטי ורגוע, לפעמים הוא היה מחווה עם הידים תוך כדי דיבור, כאילו מצייר תמונה. והנפש העדינה הזאת אהבה מאוד אופניים, הילד חי אופניים, בעיקר בי אמ אקס (“שגעון הבי אמ אקס” היו הפרסומות ב”מעריב לנוער” זועקות, ונערים עם חצי קילו ג’ל היו עושים ווילי עם האופניים שלהם) וגם היה לו שותף, רוני יונה היה היוליה לרומיאו שלו, הברוקר למינקן שלו, היכולות שרוני הביא איתו לתחום האופניים היו כמו שתיקחו את ביל גייטס ותגידו לו לסדר לילד את המחשב
אז רוני ורוני בנו רמפות מיוחדת בשביל האופניים, וגם שינו את ההרכב של האופניים כך שישקול פחות. רוני יונה, נצר למשפחה איטלקית גאה, היה הילד המתאים ביותר לחבור אליו בשביל לרכב. ואבל היו גם לימודים ברקע, ובזמן שהיונה קרא ועשה שיעורים האבוסיפן חלם על אופניים וכך היה שרוני אבוספין היה הילד הכי פחות מלומד בכיתה.
זה היה מתחיל על הילקוט, שהיא יותר כמו שקית קטנה, ובתוך השקית – הס פן תעיר, מחברת 12 דף, מחברת עדינה שהכילה את כל חומר הלימוד – של כל הנושאים – של כלללללל השנה. והיא אפילו לא היתה מלאה המחברת הזאת. והוא היה גם נעדר די הרבה (בו נגיד יומיים כן שבועיים לא – הרבה אפילו לפי הסטנדרד שלי) וכשהמורה היתה שואלת אותו איפה הוא היה, הוא היה עונה שהוא היה חולה ושהיה לו “סינוסי-סיס” ומתעקש כשכך קוראים למחלה, כנראה שמתישהו הוא הבין שסינוטיסיס זה משהו שאפשר לרכב עליו שבועיים. בעברית דרך אגב זה “דקלת גת” (יעני דלקת של הגיתים) רק שתדעו במקרה והילדים חוזרים מבית ספר ושואלים מה היה להם
מתישהו בכיתה ח’ כבר לא ראיתי אותו יותר, הוא רכב אל השקיעה, מחזיק בין ימין את הרמפה ההיא שבנה עם רוני החבר שלו, ורוני שלנו עדיין רוכב עד עצם היום הזה
Comments on this entry are closed.