זה פוסט לא מתוכנן, בעיקר בגלל ההמולה בפייסבוק על הפוסט הראשון כדורסל בהיובל
ובעיקר גם בגלל שבמקרה ראיתי שלתמיר יש יום הולדת היום (מזל טוב חביבי) הבנתי ששכחתי יותר מכמה חברים
רוני היה מגיע עם דרור, שהיה בנוי היטב, וגם היה שחקן לא קטן. מה שבעיקר זכור לי מדרור זה שהוא היה ספק רץ ספק גורר רגליים לאורך המגרש, לא הבנתי אם זה כדי להראות לכולם עד כמה הוא מזלזל ביריב או בגלל שהוא שפשוט לא אהב להרים את הרגליים. גם סגנון הזריקה היה מיוחד, שתי הידיים הרימו את הכדור גבוה למעלה (כמו זקנות בחוף הים) ואז מתיחה מאחורי הראש, מה שהיה יכול להוביל לנסיון קליעה או מסירה או לפעמים פשוט הטחה בפרצוף של השומר, כי לדרור היתה מן שובבות פראית כזאת, מהסוג שעולה ביוקר לאנשים שליד
והמשפט “האן בי איי מתגמד” כמובן (תודה רוני) היה חלק בלתי נפרד במהחיים שלנו והיינו משתמשים בו להרבה דברים – לדוגמא
אל תתתגמד”, “מה היא התגמדה? דווקא חשבתי שגדלה”, “הבגרויות התגמדו” וכולי וכולי”
והיה גם תמיר, לא היה מהקבועים אבל שחקן שחקן (ממש לא צריך את המחמאות שלי, הוא השיג מספיק במגרשים רבים) שהיה, שוב, קלע מצוין ממרחק אבל היה מוכן גם לתת גוף בכניסה לסל. אחד הדברים הנחמדים אצל תמיר הוא שתמיד אהב גם לדבר, וכך, אם המשחק לא היה תובעני מדי תמיד היה מפליג בסיפורים שונים ומשונים, כמעט אף פעם לא הגיע לסוף או לפאנץ ליין, והיה מצחיק עד דמעות
שמוליק וגנר, למרות שאת היכולת שלו שמר למגרש השח-מט שמוליק היה מבליח מדי פעם, ומה שהטבע לא נתן הוא לקח בחוצפה, זריזות והתלהבות אין קץ, אני יכול כמעט לראות אותו נעלם באבק של ריצה-דהירה לכיוון כדור אבוד, דן גורן היה אמור ללמד אותנו כדורסל, והוא גם ניסה, אבל היינו טובים מדי כדי לחשוב שהוא יכול לעמוד במשימה, ובגלל זה הוא הסתפק במטבעות לשון שהתימרו להיות סופר קול ובדרך כלל סבלו משימוש יתר כמעט מיידי, קשה לי לזכור את סגנון המשחק אבל כן זכור לי שפעם נתקלתי בו וכשנפלתי על הרצפה והסתכלתי למעלה ראיתי את הלסת המרובעת שלו מעלי, מאז הקפדתי לא לשמור עליו
ביקורים של דוביק היו נדירים כמעט כמו של דניאל, אבל כשהוא הגיע הוא היה מתיר את חותמו במסירות, בעיקר תוך תנועה ולפעמים היה מיישם את ההטעייה של רוג’ר ביעילות. ואחרון חביב (לפרק זה) אייל גוהר, שהיה משחק הרבה, וטוב, וההתלהבות לא פסחה עליו, הוא היה מתווכח ומתנצח עם דיטל על חוקים שונים ומשונים, היתה לו זריקה שהתחילה מהכתף ובדרך כלל היה כדאי לתת לה לצאת, כי נסיון חסימה היה נגמר או בכדור שהיה לנכנס לך לפרצוף או ביד המושטת קדימה שהיתה חובטת בך
היו גם ביקורים של השכנים, לא נזכיר את כולם, אבל היה אחד, “חומוס” שמו, שהיה בדרך כלל בכודרגל אבל לפעמים גם בכדורסל, ושהיה עובר בהיובל תמיד היו בעיות, פעם אחת הלך מכות שם עם רוני יונה. הדבר הכי חשוב על חומוס זה שהאגדה אמרה שהוא גר בתקרה של יד אליהו, מעל מהמנורות, וכשהמשחק היה מתחיל הוא היה גולש לאיטו אל הכיסא שלו, סביר להניח שזה לא נכון, אבל בנאדם עם שם כזה מסוגל להכל
יד אליהו של פעם - אם תסתכלו טוב תראו את חומוס אוכל צהריים על הגג
