בתוך כל הבאלאגן שהיה עירוני אלף היה גם איש אחד מיוחד, מישהו שלא היה שייך לזמן או למקום, ושסירב בנימוס לקחת חלק בטירוף החוגג סביבו, האיש הזה היה מרכז השיכבה שלנו כשהגענו לי’א ושמו יוסף ברוקר כמו אציל הונגרי בסוף המאה השמונה עשרה ברוקר היה מתעלם בנימוס מכך מה שהיה זר לו, כל מה שעשה […]
בין המאות השש עשרה והשמונה עשרה היה נהוג בחצרות בתי המלוכה והאריסטוקרטיה באירופה לאמץ מוזיקאי, שיוסיף קצת צבע לחצר בין כל החיות והמשרתים. המוזיקאים היו מבסוטים מהסידור, שדי הציל אותם משוד ואונס, אבל המרוויחים הגדולים היו הפטרונים כי בעלות נמוכה למדי הם קנו להם תהילת עולם, וגם הוציאו עיניים לאריסטוקרטים האחרים ועכשין סיפורינו מתחיל… בכפר […]
הנה מר ברוקר הולך בצעד נמרץ, הוא נכנס אל המבנה ששימש את תלמידי כיתות י”ב והביט בחטף בדלתות הכיתות, לבסוף נקש ופתח אחת מהן ואמר “דני כץ, אני יכול לבקש את התלמיד דני כץ לכמה דקות” וכמו במטה קסם דני הופיע והלך עם ברוקר אל האודיטוריום לתקן איזה בעייה עם הסאונד. כי היו דברים חשובים […]