איפשהוא בכיתה ה’ או ו’ התחילו להגיע לארץ משחקים אלקטרוניים ראשוניים, גישושים התחלתיים למשהו שילבש צורה רצינית הרבה יותר עשרים שנה אחר כך, והמשחק שאני אהבתי ולקח לי הרבה זמן עד שגם קיבלתי אחד היה “אוקטפוס” של נינטנדו. מי שלא שיחק משך זמן רב ושבר את השיא שלו ושל כל מי שהוא מכיר יודע איך זה מרגיש בנקודות הראשונות, איזה לחץ יש להמשיך ולהגדיל את הפער, לדחוף את המעטפת עוד ועוד
איכשהו תמיד הייתי מתאכזב כי בבוקר לאחר מכן כשהייתי מגיע לבית ספר היו מספרים לי שמישהו כבר שבר את השיא ששברתי, אבל בכל מקרה היה כייף
כמה חברים התמנון הזה אכל לי... מאות
הוידאו עם אודיו מעצבן אבל איכות ממש נחמדה – יזכיר לכם את המשחק, רק תנמיכו את הרמקול
Comments on this entry are closed.