≡ Menu

של”ח, דני של”ח

ראשי תיבות שדה, לאום, חברה, השם המלא הוא של”ח וידיעת הארץ

כמו מישהו שלא ממש מתאים למקום המורה דני של”ח (לשל”ח כמובן) לא התאים לבית הספר שלנו, אבל מאוד התאים למקצוע אותו לימד

בין חבורת מורים עייפה ומבוגרת (ובעיקר אשכנזית-רומנית) היה מורה אחד יוצא דופן, צעיר ונמרץ, כהה וגבוה, וכולו אהבת הארץ החברה והלאום – ממש כפי שמתחייב מהמקצוע

והיתה גם עזר כנגדו, אני לא בטוח אבל חושב שקראו לה פאני, ולומר את האמת אני לא ממש זוכר אותה ולא ממש חושב שהיה בה משהו מיוחד, חוץ מהפלירטוטים הכבדים עם אדון של”ח בכבודו ובעצמו

ובכל טיול השל”ח היה מפציע ונכנס איתנו בפעילות מוגברת, והייתם חושבים שאופי הפעילות היה חינוכי, אבל לא, דווקא לא, כי האיש היה הרבה יתר קרוב אלינו בגיל מאשר לחבורת הדינוזאורים העייפים שישבו ליד הנהג של האוטובוס ומדי פעם קמו כדי לצעוק כל מני איומים אלינו, וגם הרבה יותר עינין אותו מה היה לנו להגיד על מגוון נושאים שכמעט אף אחד מהם הוא חינוכי, וגם (אני חושב) הוא התעניין יותר בבנות שלנו מאשר כל דבר אחר בזמן שהיה איתנו

קח תרמיל קח מקל - ותביא סיגריה ומצית

Share and Enjoy:
  • Print
  • Digg
  • StumbleUpon
  • del.icio.us
  • Facebook
  • Yahoo! Buzz
  • Twitter
  • Google Bookmarks

Comments on this entry are closed.

  • Meir

    איך ניתן לדבר על דני שלח ולא להזכיר את כינויו “קווין מגי” ואיך היה נוהג לגרד (תוך כדי מבטים מתפעלים ומתפעלות של בנות ביה”ס) משהו “מוזר” באיזור ברכו הימנית (לעיתים זה עבר לצד שמאל), האיש פעם הוציא אותנו לטיול ברכת (לא זוכר אלן, אני חושב לחיפה) ובדרך אמר לנעמי בת כיתתנו ללחוץ על מעצור החירום של הרכבת. היא ניסתה להתחמק אבל הוא אמר לה לא לדאוג שהוא “אחראי” לעניין ושהוא המורה. כמובן שנהג הקטר רצה לקרוא למשטרה כנגד נעמי ודני נבהל שלא עזרו לו הסבריו. בסוף, זה נגמר בסדר אבל אין ספק שעברו רגעים לא קלים על נעמי המסכנה. לגבי פאני, היא הייתה הראשונה להגיע אלייך כפצוע עת קיבלת אבן מדוייקת ס”מ מעינך בשירות הלאומי (עד היום אני מצטער על אותה זריקת האבן) ובמקום להרגיע אותך התחילה בזעקות שבר ולחץ כמו בסרט ערבי. יש לה מזל , כמעט גם עליה זרקתי אבן