איש עם תיק שחור גדול

זיכרון קטן מימי בר-כוכבא, ויכול להיות שמה שהיה נראה לי כזכרון מאוד פרטי שלי הוא הרבה יותר רחב (ומיד תבינו מדוע), ביום רגיל לגמרי, בזמן הלימודים, היתה נכנסת המנהלת ואומרת שהיום יש לנו אורח מיוחד שבא לדבר איתנו ואחרי הקדמה קצרה היה איש אחד עם תיק שחור מאוד גדול נכנס לכיתה, פורק את התיק על איזה שולחן ופותח אותו, ממנו הוא היה מוציא גליון חדש, נוצץ וריחני של “אצבעוני” מה שהיה מייד הופך למשאת נפשו של כל ילד בכיתה

והאיש הזה היה מקריא לנו מהעיתון שלו, ומספר לנו איך יש שם משהו לכל אחד, מאקטואליה ועד סיפורים, מטבע ועד שירים. ובסוף הזמן הקסום הזה, שהיה נראה כמו כמה דקות אבל בדרך כלל היה לוקח חצי שעה הוא היה שואל אותנו אם נרצה מנוי על העיתון שלו, ונותן לנו פיסות נייר להחתים את ההורים. פיסות הנייר הללו היו אחר כך מופיעות בכל מני בתים בזמן ארוחת הערב, וכולנו היינו מתחננים שיחתימו אותנו למועדון הזה

אז נכון שהיום זה כבר לא היה קורה, ועוד יותר נכון שלהכניס ככה עסק לתוך בית ספר ולתת גישה ישירה לילדים זה לא לעיניין, אבל אלו היו באמת זמנים אחרים, והאיש היה באמת קוסם, כולנו הוקסמנו ממנו, וכל שנה הוא היה מופיע שוב וכל שנה היינו נופלים בקסמיו, וזה זכרון מאוד מתוק בשבילי

לאיש קראו מיכאל שיר,הוא נפטר ב2006 בגיל 83, הוא נולד בווארשה בפולין ועלה בגיל שנתיים עם הוריו לארץ, כתב שירים ופרסם ספרים, והיה מכתת את רגליו לאורך כל הארץ בבתי ספר שונים להכיר לילדים את העיתון שלו, ורק כשחקרתי קצת עליו הבנתי שמחיפה ועד אשקלון מכירים אותו, ושהמחשבה הזאת שבוודאי הוא גר מעבר לפינה ולכן הוא בא לבקר (רק) אותנו ככה, לא היתה נכונה, יאמר לזכותו שתמיד הרגשתי כאילו זה בדיוק כך, שהוא החליט באותו בוקר לבוא ולבקר את הילדים החביבים בבית ספר בר-כוכבא שכל כך קרוב לביתו

מיכאל שיר - איש עם תיק שחור גדול